רדיולוגיה פולשנית היא אחת הדרכים החשובות לניצול היכולות הגבוהות של אמצעי הדימות המתקדמים. בניגוד לרדיולוגיה האבחנתית, שבה מתבצע "רק" אבחון, הרדיולוגיה הפולשנית כוללת גם טיפול באיברים כמו הלב, הכבד, מערכת השתן ואפילו המוח, תוך קבלת מידע מדויק בזמן אמת ממכשירים כמו MRI, CT, אולטרסאונד או רנטגן. בעמוד זה תמצאו מידע מקיף אודות תת התמחות זו בעולם הרפואה, המקרים שבהם נעשה בה שימוש והדגשים החשובים במסגרתה.

התועלת העצומה של הרדיולוגיה הפולשנית

הרדיולוגיה הפולשנית הפכה לכלי חיוני במקרים רבים לקראת סוף המאה הקודמת, כשרדיולוגים בעלי מעוף וחזון הבינו שניתן להשתמש במכשירים כמו MRI או CT לא "רק" לטובת אבחון אלא גם עבור טיפולים אפקטיביים במיוחד. המצאת התומכן (סטנט), מכשיר זעיר שמוחדר לגוף על גבי צנתר, הייתה פריצת דרך משמעותית בתחום זה ואפשרה את היישום בפועל של החזון החשוב.

המרכיב העיקרי בתועלת העצומה שמספקות פעולות במסגרת הרדיולוגיה הפולשנית הוא היעדר הצורך בהליכים כירורגיים מורכבים לפתרון בעיות שונות. אמנם גם רדיולוגיה פולשנית, כפי שניתן להבין מהשם, כרוכה בחדירה לגוף – אבל באופן מינימלי. כתוצאה מכך רמת הסיכון של הטיפולים נמוכה בהרבה, תופעות הלוואי מועטות עד לא קיימות וזמן ההחלמה התקצר פלאים – כל זאת בנוסף לרמת הדיוק הגבוהה מאוד שתורמת כמובן לאחוזי ההצלחה הגבוהים.

הפעולות השונות שנכללות תחת ההגדרה רדיולוגיה פולשנית

רדיולוגיה פולשנית כוללת 3 קטגוריות עיקריות: צנתור ותיקון כלי דם או לחילופין הגעה לאברי מטרה דרך כלי דם, פעולות לניקוז אברים בחלל הבטן והכנסת צנתרים ורידיים.

צנתור כלי דם מאפשר, בין השאר, לפתוח חסימות בגפיים באמצעות סטנטים ובלונים, לתקן מלפורמציות וסקולריות, לטפל בפיסטולות של דיאליזה, לתקן מפרצות בעורקי הבטן והגפיים, לטפל בחסימות ורידיות ולבצע אמבוליזציות – כלומר חסימה של כלי דם. החסימה נדרשת כשיש דליפה משמעותית, עקב פציעה חודרת או תאונת דרכים. גם עיוותים בכלי דם מחייבים לעיתים אמבוליזציה, ומצבים נוספים שבהם מתבצעת פעולה זו הם טיפול בגידול שפיר ברחם (כשהמטרה היא להקטין אותם כך שתתאפשר כריתה) או טיפול בגידולים בכבד (שאינם מתאימים לכריתה).

הפעולה יעילה במצבים של דליפת דם מכלי הדם, אחרי תאונות דרכים או פציעות חודרות, בטיפול במלפורמציות של כלי הדם, ובטיפול בגידולים שפירים (שרירנים ברחם) או ממאירים על מנת להקטין אותם לפני כריתתם. הפעולה מתבצעת באמצעות הזרקת החומרים כאמור דרך צנתרים חלולים, במטרה להביא להצטמקות הגידול על ידי צריבה.

הפעולות הניקוזיות מתבצעות בכבד, בכליות, בדרכי השתן ובכיס המרה – למשל כשיש גידול בדרכי השתן או כשישנן אבנים בכיס המרה. הצנתרים הוורידיים נדרשים לצורך מתן כימותרפיה, במסגרת טיפולי דיאליזה וגם עבור מתן אנטיביוטיקה לטווח ארוך.

מכשירי הדימות שמאפשרים רדיולוגיה פולשנית ברמת דיוק מרבית

רדיולוגיה פולשנית נשענת על 4 מכשירי דימות: רנטגן, CT, אולטרסאונד ו-MRI.

ה-MRI הוא מכשיר שמייצר שדה מגנטי רב עוצמה ובמקביל משדר גלי רדיו אל האזור המטופל. השילוב בין שני אלה גורם לתזוזת יונים ברקמות והתזוזה מתורגמת לכדי תמונה של האזור. CT מבוסס על קרני רנטגן, כשבניגוד לבדיקה הפשוטה יותר המכשיר הזה משגר קרניים מזוויות רבות כך שנוצרת תמונה תלת-ממדית. אולטרסאונד הוא אמצעי דימות שמבוסס על גלי קול ועל פענוח התגובות של הרקמות השונות בגוף לגלים אלה.

לכל מכשיר יתרונות וחסרונות, ובפרט התאמה טובה לפעולות ספציפיות. כך לדוגמה ניקוז של כליה יתבצע תחת שיקוף ברנטגן וכך גם ניקוז פנימי או חיצוני של דרכי המרה. ניקוז בכיס המראה יתבצע בעזרת CT או אולטרסאונד.

אולי יעניין אותך גם:

סגירת תפריט